פתרון בעיות - אלברט אינשטיין מול טוני רובינס

אלברט איינשטין אמר “אם הייתה לי שעה לפתור בעיה הייתי משתמש ב55 דקות בחשיבה על הבעיה ו-5 דקות נוספות בחשיבה על הפתרון” (כלומר 95% מהזמן על הבעיה, ו-5% מהזמן על הפתרון).

טוני רובינס טוען - ש”מנהיגים משקיעים 5% מהזמן בחשיבה על הבעיה ו-95% בחשיבה על הפתרון.”

מי צודק? על פניו שתי גישות סותרות. האמנם?

נתחיל מזה שאני מאוד מסכימה עם הציטוט של איינשטיין. אני מאמינה שאפיון נכון של הבעיה הוא המפתח למצוא את הפתרון הנכון. אם לא נקדיש זמן לאפיין מה באמת הבעיה שאנחנו צריכים לפתור, מה שורש הבעיה, מה הגורם המרכזי, כאשר ניגש למציאת הפתרון אנחנו יכולים לבזבז הרבה זמן בדיעבד.

למה? כי מצאנו פתרון נהדר אבל הבעיה שהצלחנו לפתור היא לא בעיית המקור ולכן הבעיה עדיין קיימת ואנחנו נדרשים שוב למצוא פתרון, כאשר בינתיים בזבזנו זמן, משאבים ובעיקר אמון ושיתוף פעולה מצד האנשים האחרים שמעורבים - בין אם זה אלו שפיתחו את הפתרון ובין אם זה אלו שמשתמשים בפתרון או עדיין זקוקים לפתרון.

אפיון הבעיה המדויקת עוזר לנו לוודא שאנחנו משקיעים את המאמצים שלנו בבעיה האמיתית שתעזור לנו לפתור את מה שנדרש. לא תמיד מה שאנשים חושבים שהוא הבעיה הוא אכן הבעיה. הרבה פעמים אם נחקור וננבור וננסה להבין מה הצורך לעומת מה רוצים נגלה שיש דברם אחרים שבכלל לא דובר עליהם, שאנחנו חייבים לקחת בחשבון כדי למצוא את הפתרון הנכון שיתן את האימפקט שאנחנו צריכים.

מתי בכל אופן הגיוני להשקיע יותר בפתרון?

📌 רמת הוודאות - כאשר אנחנו יודעים בוודאות גבוהה יחסית שהבעיה ברורה (לדגמא אם עשינו מחקר מקדים, או שמדובר במשהו דיי ברור או מוכר), נשקיע יותר זמן בלאפיין את הפתרון הנכון. הדגש יהיה למצוא את הפתרון שיהיה הכי נכון לאותה בעיה, בשקלול השקעה במשאבים לעומת פוטנציאל הרווח (במובנים של זמן, כסף, כ”א, חוויה).

📌 דחיפות - כאשר יש לנו שריפה שצריך לכבות, לפעמים אין לנו זמן להבין מאיפה היא נבעה, לפעמים מה שחשוב הוא קודם כל לעצור את השריפה ולמנוע נזק נוסף, המחשבה צריכה להיות ממוקדת באיך לצמצם את הנזק ככל האפשר ורק בדיעבד נשקיע את הזמן בלהבין את המקור ואיך נמנע ממנו בעתיד (כמובן שלפעמים הטיפול הנכון תלוי בהבנה של המקור לשריפה, אבל לא תמיד זה נכון או אפשרי ברגע נתון כשיש דחיפות גדולה).

📌 הנהלה ועובדים - בציטוט של טוני רובינס הוא מתייחס ספציפית למנהלים, כלומר מדובר באנשים שהם מנהלים אנשים אחרים, יש אנשים אחרים שבאים אליהם כדי לפתור את הבעיות או באים אליהם כדי לקבל הכוונה או תשובה, לפעמים בסיטואציות כאלו, המנהל/מנהיג לא צריך לאפיין את הבעיה, מכייון שהאנשים שהגיעו אליו לקבל הפתרון כבר יודעים מה הבעיה, הם עשו את עבודת השטח, אפיינו את הבעיה, ובאים אליו על מנת לקבל החלטה או הכוונה איך להמשיך הלאה.

אז כן, במקרים מסויימים יש היגיון להתמקד בפתרון ולא בבעיה, אבל ברוב המקרים, אני לגמרי עם איינשטיין :) ההמלצה שלי היא לוודא שאנחנו יודעים מה באמת הבעיה, מה הבסיס, מה כאב השורש שעלינו לפתור. ורק לאחר מכן לגשת לאפיון הפתרון המתאים.

פורסם בלינקדאין